אשה כמרקחה

מי שראה את 162 הסנטימטרים שלה מדלגים הביתה ממכון הכושר,יתקשה להאמין שאת בית המרקחת התל-אביבי שלה היא מנהלת כבר 20 שנה ולבנה הבכור מלאו 21. גם אם הייתה מסגירה את גילה המדויק (והיא לא), לא הייתם קונים. אפילו חלקו הרוקחת לא משווה לה את כובד הראש המתבקש. היא מפזזת בתוכו באותו הכיף שבו טיפסה על עצים בילדותה וליקטה חוביזות בגינות ירושלים. "שם בבית הקטן שבשכונת נחלאות, התחילו למעשה לימודי הרוקחות המעשיים", היא מגלה.

בגיל שמונה כבר נאלץ הרוקח השכונתי לספוג את נוכחותה של הזאטוטה, שנהגה להשתחל יום יום ולהתמקם לצדו. "זה היה התחביב הגדול שלי": לעזור לו למלא את הצנצנות, לספור כדורים, לסגור שקיות". את אהבת הרקיחה קיבלה מהבית, "בעיקר מסבתי, אישה חכמה, ילידת מצרים, שאהבה לרקוח והיה לה אפילו ספר של תרופות ורקיחות. בבית הכינו הכול לבד, מתבשילים ועד תרופות. אני עוד זוכרת מגשים שלמים של עגבניות שאמי הייתה מייבשת על הגגות, ואת אבא סוחט מיצים כל בוקר ומשקה אותנו בשמן דגים. כיוון שהיינו תשעה אחים ואחיות והכול נעשה בצורה ידנית, הבית היה כמרקחה: כל הזמן בישלו, אפו, ואירחו, וככה זה עד היום.
התעשייה השוקקת הזו לוותה תמיד בחשיבה בריאותית. מה הפלא שאחותי הפכה לתזונאית ואני לרוקחת".

זילי (קיצור של השם התנכי של השם זילפה) אינה מביישת את המסורת המשפחתית גם בדירתה: "אפילו את הלחם אני אופה לבד, ואת תכשירי הקוסמטיקה אני רוקחת בעצמי". לאחרונה פיתחה נוסחאות קוסמטיות חדשות, ביניהן ויטמין C בתוך, שימו לב, מי חלמיש. "זוהי תמיסה טבעית עשירה במינרל הסיליקון. למי החלמיש יש מבנה כימי שהופך אותם לנשא, כלומר: הם מחדירים את כל המרכיבים החיוניים לתוך שכבות העור העמוקות. למיטב ידיעתי, אני היחידה שמנצלת את הפטנט הזה לצרכים קוסמטיים".

רשימת היצירות הקוסמטיות של זילי מכסה כמעט כל בעיה אפשרית, וכוללת גם מחטא עור צמחי, שמני גוף ואפילו תכשיר לסילוק צלקות וכתמי הריון (שנבדק על בטנה של אחת מעורכות "מנטה" וקצר תשואות חסרות תקדים). אבל זילי אינה בוחשת רק במגרש הקוסמטי. בימים אלה חנכה קו מוצרים על שמה, המבוסס על נוסחאות שפיתחה בעצמה, ובראשן תוסף מזון המסייע להרזיה. "זהו תכשיר טבעי שמשלב חמישה מרכיבים, ועוזר לא רק לשריפת שומנים, אלא גם לשיפור סיבולת לב-ריאה ולהרגעת הגוף, שחשובה מאוד לכל תהליך הרזיה "היא טוענת".

היצירתיות הזאת, היא מסבירה, ניזונה קודם כל מאהבת הכימיה ומעברה. "תמיד הייתי טובה במדעי הטבע, ושהשתחררתי מהצבא, הלכתי ללמוד במגמה ביולוגית-כימית. חוץ מזה, אני רואה דברים בצורה מובנית: לוקחת את הבסיס, את השורש, מבצעת בו אין סוף שינויים והתאמות. זה נכון לתבשילים, לתכשירים, ואפילו בצורת התכשיר למטופל, שחשובה מאוד להרגשתו האישית. אדם שמעדיף חליטות צמחים, יקבל ממני חליטות. אדם שמעדיף טיפות, יקבל אותו הדבר בטיפות. אחר יבלע את זה בכמוסות".

ליד הקופה, נפרדת זילי מלקוחותיה במילים: "תתקשר, תגיד לי מה קרה, אם זה לא מתאים, תיידע אותי, אל תחשוש לבקש להחליף". אין גרוע ממנה מלקוח שקנה תרופה והשאיר אותה בביתו ללא שימוש, "הוא הגיע לפה, קנה, שילם, וממשיך להיות חולה. ככל שנקל את היישום היום-יומי של הטיפול על הפציינט, נשיג ממנו רמה גבוהה יותר של שיתוף פעולה. גם החברות נותנות יד: במקרה של תופעות לוואי, למשל, הם יקבלו את התכשיר בחזרה, זה יוצר אומנם עומס יתר, וגוזל יותר זמן עבודה מהרוקח, שמתבזבז על יותר טלפונים, אבל לא ארשה שלקוח ירגיש ש"זרק כסף" בבית המרקחת שלי".

אבל כך את "מזמינה" את האנשים לטפל עליך, עושה רושם שאפילו את נהנית מזה.

"נכון, תמיד הייתי כזאת, את הסטאג' ברוקחות עשיתי בקופת חולים של טבריה, היו שם תורים אינסופיים, אבל אני חגגתי. אני אוהבת אנשים מסביבי, אני מרגישה שאני מבינה אותם ברמה הכי עממית, והופכת להיות חברה של כולם. אני יודעת לקרוא אותם, ואוהבת לחדור פנימה ולעזור. צריך המון שיקול דעת בעבודה הזאת, וככל שמעמיקים יותר, מצליחים יותר. לפעמים אני מגלה תוך שיחה עם הלקוח שאסור לו לקחת תרופה שנרשמה לו, פשוט מכיוון שהוא נפתח וסיפר לי דברים שלא סיפר לרופא. 'למה לא סיפרת לו?', אני שואלת. "לא יודע, לא היה לי נעים, לא רציתי לנג'ס". לכן אני מעריכה כל כך את הפתיחות והשיתוף הפעולה בין הרוקח לרופא המטפל. כך צריכים לעשות כולם, ולא צריך לפחד לשתף ולהתייעץ לטובת הפציינט".

טיפ במקום טיפול

את בית המרקחת שמתפקד ברח' החשמל כבר 80 שנה, רכשה בראשית שנות ה-80, הרפואה המשלימה עשתה את צעדיה ההססניים הראשונים, בתי הטבע טרם מילאו את הארץ ומספר בתי המרקחת ההומיאופתיים הסתכם בשלושה. "זה היה בית מרקחת קונבנציונאלי, אבל מיד הלכתי ללמוד הומיאופתיה וצמחי מרפא. הרגשתי שהתחום הזה עומד לפני התפתחות עצומה, וזה גם התחבר לי עם מה שקיבלתי בבית". מאז אני לא מפסיקה להשתלם בקורסים מתקדמים לרופאים ולרוקחים. בין השאר למדה שלוש שנים רפואה סינית, דיקור סיני ותזונה סינית, הוסיפה לזה רפלקסולוגיה, וכעת היא מסיימת קורס בהומיאוטוקסיקולוגיה, "תחום של הומיאופתיה מודרנית, שמשלים יפה את הרפואה הסינית".

בשביל מה את צריכה את זה? את לא מטפלת, את רוקחת.

"גם בשביל ידע כללי, וגם בשביל להבין טוב יותר את צורת הטיפול שמקבלים הלקוחות. זה מאפשר לי להשלים את הטיפול בצורה נכונה, ולא לגרום נזק בטיפול "מתנגש" היום, שאני מעיפה מבט במרשם הומיאופתי, למשל, אני לומדת דרכו המון על הבן-אדם, ויכולה לתת הדרכה טובה יותר, וזה עוזר גם למטפלים. מטפל שרושם תכשיר לילד, יכול לברר איתי אם אפשר להכין אותו בצורה טעימה יותר ועם פחות אלכוהול. חולי סוכרת שואלים אותי אם ניתן להכין את זה ללא סוכר. כדי להכין תכשיר מוצלח, חשובה מאוד הקולגיאליות בין מטפלים לרוקחים. אם רופא מרגיש צורך באינפורמציה מהרוקח, למה שלא יתקשר ויבקש? יש המון ספרות זמינה, ואפשר להעביר בפקס".

אבל תסכימי שלרוב הרוקחים אין הידע המורחב שלך.

"הוי! יש עוד רבים כמוני! שלא תעזי להציג אותי כמשהו מיוחד! הבעיה היא שגם הרוקחים הידענים עמוסים בעבודה מקצועית שוטפת. המרשמים עצמם דורשים המון בירוקרטיה, והתורים ארוכים. במצב כזה קשה לרוקח גם למכור וגם לתת ייעוץ מקצועי יסודי".

אז מה הסוד שלך?

"קודם כל, אני באמת זריזה, אני קולטת אנשים במהירות, וחושבת במהירות.

איפה את ממוקמת במאבק שבין הרפואה הקונבנציונאלית למשלימה?

"תתפלאי, אבל אני צמודה לרפואה הקונבנציונאלית. לפני כל טיפול אני שואלת את הלקוח אם ראה רופא, וממליצה לבצע בדיקות שישללו מחלות קשות. מחלה אקוטית חריפה תנו לרופא לטפל. אם הבעיה הפכה כרונית, כדאי להשלים באמצעות הרפואות האחרות. בטיפול ההוליסטי עצמו, אני מתמקדת בקטע התזונתי, אחר כך באורח החיים, וכשצריך, בתוספת של טיפול הומיאופתי או משלים אחר".

האם ההומיאופתיה מתאימה לכולם?

"אין שיטה שמתאימה לכולם. יש כאלה שתרופות מתאימות להם, לאחרים צמחים, לאחרים מקרוביוטיקה, תזונה, או ספורט. ייעוץ הוליסטי אמיתי צריך להתחשב גם במצבו הכלכלי והמשפחתי של הבן-אדם, אני לא מאמינה בעצות שקשה ליישם. אישה שעובדת כמוני עשר שעות ביום ומנהלת משק בית, וגם לומדת שעות למבחנים ועושה ספורט, תלמד ממני להכין ארוחות בריאות תוך רבע שעה, ותקבל מרשם לעוגה אורגנית, ללחם אורגאני, לתבשיל דגנים וקטניות. אני חיה את הדברים האלה, לכן קל לי להעביר אותם, לפעמים אני נותנת ללקוח רק טיפים, לא מוכרת כלום, אך שנינו מרגישים שהוא קיבל טיפול.

אלו הם חייה

בארבע נסגר בית המרקחת, אבל זילי ממשיכה לתזז עד אחרי חצות. בבית היא ממשיכה לעבוד וללמוד, בשמונה בערב היא קופצת לקנטרי לשעתיים של אירובי-מדרגה ועיצוב, וחוזרת ישר למטבח, לשעתיים של אפייה ("יש לי גם בעל, בת ושני בנים להאכיל ולטפח"). אחת לחודשיים היא בחופש: "אין לי בעיה לסגור את בית המרקחת לסוף שבוע, לכתוב 'לרגל חופשה' ולהסתלק למילוי מצברים. אני קשובה לגוף, והלקוחות מבינים את הצורך שלי בהתנתקויות".
אוכל עובר אצלה וועדת קבלה קפדנית: "אני משתדלת להימנע מדברי מאפה שמנים, לגוף שלי ייקח המון זמן לשרוף את זה. לא אעמיס על עצמי סוכר לבן, קמח לבן ומרגרינה, ואני לא נוגעת בכל סוגי הדייאט והאספרטיים שתוקעים את חילוף החומרים. אני אוכלת בריא, אבל טעים. מאמינה גדולה בדגנים וקטניות, אני משתמשת בשמן זית ומלח ים, אופה בשמן קנולה בכבישה קרה ובקמח כוסמין, שהוא מאוד עדין ולא מגרה את מערכת העיכול. אני שותה קפה דגנים מועשר בסיבים עם חלב סויה, וארוחת הבוקר שלי, שתי פרוסות מלחם שאפיתי, מחזיקה אותי כל היום".
אבל אבן היסוד התזונתית שלה היא הקונג'י – תבשיל אורז מחזק שהסינים מכינים לארוחת בוקר ומאכילים בו זקנים, תינוקות ותשושים. "ככל שזמן הבישול ארוך יותר, כך זה מחזק יותר. הסינים מבשלים את זה 6 שעות, אני מסתפקת בשעתיים ומגוונת בסוגים שונים של דגנים וקטניות, זה דורש רק עשר דקות הכנה, ואז אפשר לעזוב את הסיר לנפשו.
"קחי, תטעמי, מעדן אמיתי, חוץ מהקונג'י ומנת חלבון, מחכה לי תמיד סיר של ירקות מאודים ומקופצים, בעיקר ירקות כתומים, שמחזקים את מערכת העיכול. אפשר גם להכין מהם פשטידת עם דוחן. להכתיב לך את המרשם?".

כתבת פרופיל על זילי אורבך ב"מנטה" המגזין לבריאות ואיכות חיים ביולי 2002 מאת הדה רום